בשנת 2000 יצאתי לטיול החופש הראשון שלי לדרום אמריקה מיד אחרי הצבא, לאחר שעבדתי שעות על גבי שעות וחסכתי לי "הון" שיקנה לי חופש לתקופה בלתי ידועה. הנחתי תיק על הגב, ויצאתי אל הדרך עם תחושת חופש אינסופית... כשכל מה שאני צריך נמצא אצלי על הגב ודברים בהם לא השתמשתי במשך מספר שבועות, זרקתי או השארתי למטיילים אחרים. באותם ימים אני זוכר ששום דבר לא הפחיד אותי. לא קפיצות באנג'י לא צניחות, לא כניסות למערות חשוכות... עשיתי הכל כדי לבחון את הגבולות שלי. אפילו נכנסתי לביצות הפנטאנל ללא חשש כשאני הולך לבדי, מבלי להודיע לאף אחד שאני שם, מבלי להותיר עקבות.
למרות שאולי נראה לכם שלא, היה לי שיקול דעת בחיי הבוגרים! לא קרה שהסתבכתי עם אנשים מפוקפקים, לא מצאתי את עצמי עושה דברים שלא האמנתי בהם, לרוב הקשבתי לאינטואיציה שלי וזה עבד. כשאני כותב את הדברים כעת אני רואה את המילים כמו "שיקול דעת", אינטואיציה - מילים חזקות שפעם הייתי עוצר ומביט אל תוך לבי ואם הן היו אומרות לי שזה בסדר, כל שאר החששות, כל שאר השאלות היו כבות - והייתי שם כל כולי במאה אחוז, מבלי לחשוש או להטיל ספק.
עוד בטיול הראשון ההוא נדרתי נדר והבטחתי לחזור ולטייל בכל שנה. הבטחה שאני עומד בה כבר שנים וככל שעובר הזמן אני מצליח לשלב את הטיולים בחיי ולבנות לי אורח חיים חלומי שמאפשר לי לצאת ולעשות ממש כל מה שאני רוצה לעשות ובו זמנית להפוך זאת למקור פרנסה. במהלך השנים ליוויתי אנשים רבים בתחום "הגשמת החלומות" וראיתי שאנשים רבים חוששים לעתים חוששים יותר מלהצליח מאשר מלהיכשל. בספרי רב המכר 24/8 כתבתי על יותר מ 60 שיטות וטכניקות שיעזרו לכם להצליח בחיים יותר בקלות.
הנה כמה סיבות שגורמות לנו להגשים את החלומות שלנו ועוצרות אותנו מלחיות את החיים שעליהם אנחנו חולמים:
יש אנשים העוצרים את עצמם באופן מודע כיוון שהם חוששים שישיגו את מה שרצו אבל עדיין לא יהיו מאושרים או מסופקים. אחרים לא מאמינים כלל שמגיע להם להיות מאושרים ולהצליח. יש החוששים שישתנו בעקבות ההצלחה ומכך שיקנאו בהם ויש שפשוט מעדיפים לומר לעצמם שבתחום שלהם יש רבים וטובים מהם שלעולם לא יוכלו להגיע לרמתם. מקצת מהאנשים פוחדים מאבדן הפרטיות שלהם ושל בני משפחתם. אחרים פוחדים מעומס יתר, מאבדן החופש או מחוסר איזון ויש הפוחדים שעם ההצלחה יגיע המתח בחיים שיפגע בבריאותם. יש כאלה החוששים לאבד את החברים, את המשפחה או אפילו את עולמם כפי שהם מכירים אותו, כלומר מפחדים מהלא מוכר. אמהות ואבות חוששים לעתים שההצלחה תעלה להם במחיר ההורות או שמא יאכזבו את בן הזוג או את בת הזוג.
בנוסף, קיים אצלם פחד מאבדן החופש לומר כל דבר העולה על רוחם משום שהם מודל חיקוי לילדיהם. בעיניי הצלחה היא גורם חיובי שאמור לשפר את חיי ועל כן אינני רואה בו דבר מאיים. חשיבה כזו עוזרת לי ליזום ולנסות ממש כל דבר שאני רוצה להגשים גם אם אותו דבר אינו נראה בר השגה. אם הוא מספיק חשוב לי אעשה כל מה שצריך כדי להצליח בו יותר ויותר. לרוב התחושה של ההצלחה מדהימה ואם אני לא מצליח כפי שרציתי אני פשוט לומד שיטות נוספות ומשתפר עוד ועוד. ואני אם אתם חוששים מהצלחתכם וזה מה שמעכב אתכם מלגדול אני ממליץ לכם להגדיר מחדש מהי הצלחה עבורכם ולנסות לקבוע מתי ההצלחה מפסיקה להיות לכם נעימה ומהנה. אבדן שליטה אינו קורה מהר כל כך. אם תהיו קשובים לעצמכם לאורך כל הדרך אין סיבה שתאבדו שליטה. בנוסף, כדאי להבחין בין פחד מפני משהו מוחשי ומסוכן לבין חרדה מפני משהו שאינו מוחשי. חבל לפחד ממשהו כל כך עמום ומעורפל. ההצלחה שלכם היא פרי יצירתכם, צרו אותה בדיוק כפי שאתם רוצים שתהיה. מייקל ג'ורדן אמר: "אני מסוגל לקבל כישלון, כל אחד נכשל במשהו, אבל אני לא מוכן לא לנסות". אם אתם רוצים להצליח שום דבר לא צריך להיות סיבה או תירוץ לאי הגשמתו. נסו לפרש את הפחד כהזדמנות וללמוד ולהשתפר.
כאדם המנסה בכל יום להצליח בדבר מה חדש אני יכול לומר לכם בוודאות שלא תמצאו לעולם את הדבר האחד שעל מנת להצליח בו לא יתעוררו פחדים, לא יצוצו מכשולים בדרך. האתגר הוא לחשוב בצורה יצירתית איך מתמודדים עם האתגרים האלו ואיך מתגברים על הפחדים שבאים ביחד איתם. אני עוסק בספריי הרבה בנושא פחדים. בספריי הראשונים "חיפוש מחפש משמעות" ו"משמעות מחפשת חיפוש" כתבתי על הפחד מלצאת אל הדרך, להחליט החלטות גורליות ולדעת גם לשלם את המחיר כשעושים זאת ובוחרים - ולא חשוב מהי הבחירה שתעשו - היא תמיד תהיה על חשבון משהו אחר. בספרי "סוד היחד של החיים" העוסק בפחד מלהיות לבד. או כשכתבתי את ספרי החמישי "לחישות" העוסק באינספור פחדים ושאלות שעולות בטיול אתגרי, מסוכן שאמור להגדיר מי אני בעצם - והפחד לגלות שאני לא מי שחשבתי שאני - צץ בכל הזדמנות. או בספרי השביעי - "להציל נסיכה" העוסק בפחד מזוגיות, פחד מלתקשר אחד עם השני... הספר רומן המסע שלי "לחישות" עוסק גם הוא באינספור פחדים ואפילו ספרי הציור שלי מלמדים שלא צריך לפחד מציור ומראים את הדרכים הפשוטות ביותר לצייר כל דבר שרק תרצו בעזרת שיטת הציור "לצייר בקלות" שפיתחתי במיוחד עבור צורך זה.
אשמח לשמוע תגובות מכם, חוויות אישיות, סיפורים ועצות אישיות הנשענות על ניסיונכם האישי.
הפחד הגדול שלי הוא להפסיק לפחד, לשקוע בתוך מצב של אדישות, שכבר שום דבר לא מעניין ומרגש. כשהייתי צעירה, חופשיה לנוע לאן שבא לי, היה לפחד טעם מתקתק, נהניתי מהאתגר של הלא ידוע - מעוד צעד ועוד צעד לקראת חוויה חדשה, חופש וגילוי עצמי. תמיד ידעתי שיהיה בסדר, לא משנה מה יקרה. השינוי חל אצלי עם הולדת הילדים. פתאום גיליתי שאני מפחדת יותר, מזהירה אותם מסכנות, נשמרת בעצמי. הפחד עצמו השתנה, כבר לא פחד שמניע אלא פחד שעוצר וכאן זוהי מלחמה יומיומית. לא לתת לפחד לעצור, לחוש אותו, לטעום אותו ולפעמים אפילו לצעוד באומץ קדימה תוך מודעות אליו ותחושה נפלאה של חיות. דוגמא למקרה שקרה לי ובו בירכתי על הפחד היה כשהייתי צריכה להציג מצגת בפני קהל גדול. רגעים ספורים לפני שעליתי לבמה הלב שלי פעם בטירוף, רעידות, צמרמורות, פחד. ואז ברגע של שלווה הבנתי: נהדר, הלב שלי פועם מהר - הוא חי, אני חיה, נעים לשמוע ממך - לב, הרבה זמן לא הרגשתי בנוכחותך, הגוף רעד - הוא חי, מרגיש, עירני, דרוך, לא יצא לי הרבה לרקוד בזמן האחרון - גוף, עכשיו יש לך הזדמנות לצאת מהשיגרה האינסופית. בירכתי על הפחד, בזכותו אני מרגישה חיה! לא הפסקתי לפחד כשעליתי על הבמה, אבל קיבלתי אותו ויחד, כשהוא משום מה שקט יותר עלינו להציג.
השבמחקכרמלה, תגובה חזקה! אין ספק שהרגשת החיות היא מה שעושה את כל ההבדל בחיים. המון תודה על התגובה המרתקת...
השבמחקשלך
עמית